ניתוח להסרת פטריגיום

פטריגיום הוא גדילה שפירה של רקמת הלחמית או הרירית הדקה. פטריגיום נראה כעיבוי מוגבה בצורת משולש הנגרם עקב הצמיחה המוגזמת של הלחמית ונמשך על פני שטח העין. במקרים רבים המטופלים שפיתחו פטריגיום נחשפים רבות לקרנית שמש, חול ,אבק ורוח ללא הגנה על העיניים. הסיבה המדויקת אינה ידועה אך קיים קשר בין הגורמים הסביבתיים שצוינו, במיוחד קרינת UV מהשמש, לבין שכיחות מוגברת של פטריגיום, ואכן ניתן לראות מקרי תחלואה רבים יותר במדינות שטופות שמש ובקרב גולשים ("עין הגולש") .

במקרים רבים לא נדרש טיפול אם לא נגרמים תסמינים כלשהם. עם זאת, כאשר הפטריגיום גורם לגירוי , אינו מגיב לטיפות עיניים או גורם לבעיות ראייה שפוגעות בפעילות היום יומית ובאורח החיים של המטופל יש צורך להסירו. סיבה נוספת להסרה היא אסתטית, במידה והמטופל מעוניין בכך.

במהלך ניתוח להסרת פטריגיום מוסרת הרקמה החריגה מהסקלרה וקרנית העין. על ידי שימוש בטכנולוגיות החדשות והמתקדמות הקיימות כיום בשוק ניתן להגיע לשיעורי הצלחה גבוהים בהרבה מאשר עם ניתוח פטריגיום המסורתי. בהסרת פטריגיום מסורתית הסקלרה, לובן העין, נותרת חשופה. משך הריפוי הוא 2-4 שבועות ועשוי להיות מלווה באי נוחות קלה עד בינונית. ניתוח זה, כאמור, כולל שיעור גבוה של הישנות וצמיחה מחודשת של הפטריגיום- דבר שעלול לקרות עד כ-50% מהמקרים. הפטריגיום יכול להיות גדול ומזיק יותר מהפטריגיום שהוסר מלכתחילה. מצב זה של הישנות הביא את רופאי העיניים לפתח טכניקות שונות כולל שימוש בקרינה או באנטי-מטבוליטיים , שהם כימיקליים המונעים צמיחה של רקמות. כל אחת מהטכניקול הללו מלווה כמובן בסיכון לפגיעה בבריאות העין , כמו היווצרות פגמים באפיתל (כיב על פני שטח הקרנית) או המסה של הקרנית.

רוב הרופאים המנתחים פטריגיום כיום מבצעים את הניתח עם השתלת autograft , כלומר שתל עצמי שנלקח מתחת לעפעף ובשכיחות נמוכה יותר יוצר תגובת דחייה לשתל. הליך זה דורש מיומנות גבוהה יותר מאשר הניתוח המסורתי אך כאמור, מפחית משמעותית את הסיכון להישנות הפטריגיום בכך שהאזור החשוף מתמלא ברקמה שמונעת מתאים שאינם תקינים להתרבות ולמלא את השטח החסר שנוצר בהסרה. בניתוח עם השתלה קונבנציונלי נעשה שימוש בתפרים לאבטחת השתל במקומו, והם עלולים לגרום לאי נוחות למשך כמה שבועות לאחריהם יתמוססו או שיוסרו על ידי הרופא המנתח בפגישת מעקב לאחר הניתוח. הרצון להחלמה מהירה וקלה יותר, נטולת כאבים , הוביל לפיתוח ניתוח פטריגיום עם שתל אך ללא הצורך בתפרים- דבר המאפשר לרוב המטופלים לחזור לעבודה ואל שגרת חייהם כבר בתוך יום- יומיים מהניתוח, ללא הישנות מוגברת של הפטריגיום ביחס לניתוח עם התפרים.

הטכניקה ללא תפר מבוצעת בטשטוש והרדמה מקומית כך שהעין עצמה משותקת ואין תחושת חוסר נוחות או כאב במהלך הניתוח. רקמת הקרנית החריגה מוסרת ומוחלפת בשתל דק של רקמה רגילה שנלקחה מתחת לעפעף ומודבקת על ידי דבק רקמות . דבק זה מורכב מחלבוני קרישה מדם אנושי ,מאפשר למנתח להצמיד בבטחה את הרקמה בזמן קצר יותר וללא אי נוחות ומתמוסס בתוך כשבוע.

החלמה מניתוח פטריגיום

לאחר ההליך הרופא ינחה אותך להניח טלאי על העין באופן זמני כדי למזער שאריות דימומים, והטלאי יוסר ביום שלאחר הניתוח בפגישת ביקורת. במהלך תקופת ההחלמה חולים עלולים לחוש גירוי בעין, ראייה מטושטשת ואדמומיות מסביב לעין. לרוב ניתן לחזור לפעילות הרגילה כמו נהיגה ועבודה כבר בימים הראשונים, כתלות בהחלמה האישית ותחושת המטופל כמובן. חשוב לדעת שהחלמה מלאה יכולה להימשך מספר שבועות עד חודש. במהלך תקופת ההחלמה יונחה המטופל להשתמש בטיפות עיניים אנטיביוטיות וסטרואידים ל1-2 חודשים למניעת זיהום, הפחתת דלקת בעין והפחתת הסיכון להישנות הפטריגיום.

כמו בכל פרוצדורה, גם בהליך הסרת פטריגיום יש פוטנציאל לסיכונים וסיבוכים. לאחר הניתוח נורמלי לחוות מעט אדמומיות ואי נוחות ולפעמים אפילו טשטוש ראייה קל. סיבוכים כמו זיהום הם נדירים אך חשוב להיות מודעים אליהם, להגיע לפגישות הביקורת באופן סדיר לזיהוי מוקדם של סיבוכים אם קיימים ומעקב אחר ריפוי העין, ולהקפיד על הטיפול התרופתי והנחיות הרופא המטפל. כאמור, קיים סיכון להישנות הפטריגיום , גם אם נעשה שימוש בטכניקות שמפחיתות סיכון זה (אז הסיכון יורד ל 5-10% בלבד לעומת 50% ). פטריגיום חוזר בעל אינדיקציות להסרה מטופל גם כן בהתערבות כירורגית דומה.

אין תגובות