מחאות איראן: האם המשטר האיראני הגיע לסופו?
במהלך השנים האחרונות, ובמיוחד מאז סוף 2025 ועד תחילת 2026, איראן חווה גלי מחאה חסרי תקדים בהיקפם ובאופיים. המחאות הרחבות הללו משקפות תסכול עמוק, כמעט כללי, של ההמונים כלפי הממשל האסלאמי, המערכת הפוליטית, הכלכלה המתפוררת והדיכוי המתמשך. השאלה האם אנו עדים לתחילת הסוף של המשטר, או שמא מדובר בעוד "סבב" שיידחק בסופו של דבר, נותרה מורכבת ומעוררת דיון ער בקרב חוקרים, אנליסטים פוליטיים ואנשי אקדמיה ברחבי העולם.
מצב החברה והמחאות הנוכחיות
המחאות הנוכחיות, שהחלו בסוף דצמבר 2025 בעקבות קריסת המטבע (הריאל), אינפלציה דוהרת (שנעה סביב 50%, 60% בשנה) ומשבר כלכלי חריף, התפשטו במהירות לכל 31 המחוזות של איראן, כולל אזורים שנחשבו בעבר כנאמנים למשטר. בניגוד למחאת "אישה, חיים, חירות" ב-2022 שהתמקדה בעיקר בסוגיות מגדריות וזכויות אדם, הגל הנוכחי מונע במידה רבה ממצוקה כלכלית יומיומית, מחירי מזון, חוסר מים, הפסקות חשמל ומצב שבו שכבות שלמות של המעמד הבינוני-גבוה נדחקות לעוני.
המפגינים כוללים סוחרים מהבזאר הגדול בטהרן, נהגי משאיות, סטודנטים, נשים, צעירים ואפילו מיעוטים אתניים (כורדים, ערבים ואחרים). הסיסמאות כבר מזמן חצו את הקו מרפורמות כלכליות לקריאות ישירות להפלת המשטר, "לא עזה, לא לבנון, חיי למען איראן" הפכה לאחת הסיסמאות הנפוצות.
תגובת הרשויות הייתה צפויה בחלקה: אלימות קשה, מעצרים המוניים, הרג של עשרות (ואולי מאות) מפגינים, וניתוק כמעט מוחלט של האינטרנט ברחבי המדינה, צעד קיצוני שננקט גם בעבר אך הפעם נמשך ימים ארוכים. עם זאת, נראים גם סימנים של חולשה: דיווחים על כוחות ביטחון שנסוגים מול מפגינים, שימוש מוגבל יחסית בכוח קטלני בהשוואה למחאות קודמות, וניסיונות של הנשיא פזשכיאן להציע "דיאלוג" עם המפגינים, מה שמעיד על חשש אמיתי מפני אובדן שליטה.
גורמים מרכזיים המשפיעים על עתיד המשטר
חוזק הממסד והכוחות המזוינים המערכת האיראנית מבוססת על מבנה מורכב ומשולב של מוסדות דתיים (משמרות המהפכה, IRGC, בסיג', המנהיג העליון), שנותרו עד כה נאמנים יחסית. עם זאת, ישנם דיווחים ראשוניים על סדקים, כולל מקרים של כוחות שנמנעו מלירות או אף נסוגו. המשטר עדיין מחזיק ביכולת דיכוי משמעותית, אך השאלה היא עד מתי.
לחצים בינלאומיים ותבוסות אזוריות השנים האחרונות היו קטסטרופליות מבחינה אסטרטגית: חיסול או פגיעה קשה בפרוקסי (חיזבאללה, חמאס, משטר אסד), תקיפות ישראליות ואמריקאיות על מתקני טילים וגרעין, ותחושה כללית של חולשה צבאית לאחר עימותים ישירים עם ישראל ב-2025. הסנקציות, יחד עם ירידת מחירי הנפט והפסדים כלכליים, מחריפות את המשבר הפנימי ומקשות על המשטר "לקנות" נאמנות.
רמת התודעה, טכנולוגיה והתארגנות התפתחות הרשתות החברתיות, שימוש ב-Starlink (גם תחת ניתוק אינטרנט), והתפשטות המודעות לכישלונות המשטר בכל התחומים, כל אלה מאפשרים התארגנות מהירה יותר ומפחיתים את היכולת של המשטר לשלוט בנרטיב.
הערכה לעתיד, 2026 כשנת מפנה?
רוב המומחים מסכימים כי המשטר אינו עומד בפני קריסה מיידית בימים או בשבועות הקרובים. הכוחות המזוינים עדיין נאמנים ברובם, האופוזיציה מפוצלת, ואין מנהיגות מאוחדת חזקה שמסוגלת לנצל את המצב. עם זאת, יש תחושה גוברת בקרב אנליסטים רבים כי 2026 תהיה שנה קריטית, אולי אחת הקשות בתולדות הרפובליקה האסלאמית.
המשטר נמצא במלכוד: מצד אחד, דיכוי אלים עלול להצית התפרצות גדולה יותר; מצד שני, ויתורים משמעותיים ייתפסו כחולשה ויעודדו את המפגינים. יש מי שמעריכים כי אנו רואים את תחילת הסוף של המשטר כפי שאנו מכירים אותו, בין אם דרך רפורמה כפויה עמוקה, מעבר שלטון צבאי, או אף קריסה הדרגתית/פתאומית.
סיכום
המשטר האיראני אינו נמצא בסיום מיידי היום, אך הוא נמצא במצב החלש ביותר זה עשרות שנים. המחאות הנוכחיות, בשילוב עם כישלונות כלכליים, תבוסות אזוריות ולחץ בינלאומי, יוצרים תנאים שמקשים מאוד על חזרה ל"עסקים כרגיל". השאלה אינה אם יהיו שינויים, אלא באיזו צורה, באיזו מהירות ובאיזה מחיר. 2026 עשויה להיות שנת מפנה היסטורית, בין אם לטובת רפורמה, שינוי משטר פנימי, או תרחישים קשים יותר של כאוס. הזמן יגיד.
